התמונה היחידה במצלמתי בה הופיעה דמותו של קטין. בגין תמונה זאת
נחקרתי בחשד לביצוע עבירת החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין

ב-13 במרץ 2012 נכנס לדירתי שבצפון ת"א דרך החלון אזרח שהשכיר לי את הדירה, עמו הסתכסכתי עקב הפרת חוזה השכירות. האזרח מצא את המצלמה הדיגיטלית שלי, ערך בתמונות השמורות בה חיפוש, ומצא בה תמונות ערום שלי בגפי משנות העשרים שלי, ותמונות של חפצים שונים כגון מנורת שולחן ועמוד חשמל. אחד החפצים שתמונתו נשמרה במצלמה הוא תצלום בעותק קשה בו אני מופיע כתינוק לבוש עם הוריי, בפוזה למצלמה, במרכז קניות. האזרח נטל את המצלמה ושתי מחשבים ניידים ומסרם לתחנת המשטרה ת"א צפון. (חלק ממרחב ירקון)

ב-15 במרץ 2012 הנחה קצין החקירות של תחנת ת"א צפון פקד אבי עברי את החוקר רועי ויזל-אבירם (פייסבוק) לחקור אותי באזהרה בחשד לביצוע עבירת החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (פדופיליה) ובחשד להחזקת רכוש גנוב. למרות שנחקרתי על-ידי ויזל-אבירם, החוקר שהופקד על התיק הוא גיא כהן. (פייסבוק) התיק נגדי נסגר בסופו של דבר בעילת חוסר אשמה.

במהלך ה"חקירה" בוצעו נגדי מספר רב של עבירות פליליות ומשמעתיות חמורות, החל בעצם הפתיחה בחקירה נגדי בחשדות משוללי יסוד, עבור באופן חקירת אותם "חשדות" סרק, וכלה בחקירת דברים שאפילו עפ"י גרסת השוטרים, המשתקפת בהודעה לחשוד שבפרוטוקול החקירה, הם משוללי יסוד. העברתי תלונה למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. (מח"ש) התלונה נבחנה על-ידי עו"ד רונן יצחק, אשר קבע כי לא הונחה תשתית ראייתית המלמדת על ביצוע עבירה פלילית ולכן לא נפתחה חקירה בעילת אין אשמה פלילית. הגשתי ערר על ההחלטה לפרקליטות המדינה. הערר נבחן על-ידי המשנה לפרקליט המדינה עו"ד יהודה שפר אשר הותיר את ההחלטה על כנה, אך הורה להעביר את התלונה לטיפול היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל. קצינת תלונות הציבור של מרחב ירקון רפ"ק עו"ד מיה וינקלר (פייסבוק) ביצעה בירור של התלונה, ועל בסיסו קבע סגן מפקד מרחב ירקון נצ"מ איתמר עומסי שתלונתי אינה מוצדקת. על כך הגשתי ערר לקצינת תלונות הציבור של מחוז ת"א רפ"ק עו"ד דנה ימין חה. (פייסבוק) גם האחרונה קבעה שתלונתי אינה מוצדקת. על כך הגשתי ערר נוסף אשר נבחן על-ידי קצינת היחידה לתלונות הציבור במטה הארצי רפ"ק עו"ד תמי ניצן, אשר קבעה אף היא שתלונתי אינה מוצדקת. על קביעות קצינות המשטרה הגשתי תלונה לנציבות תלונות הציבור הפועלת במסגרת משרד מבקר המדינה. התלונה נבחנה על-ידי עו"ד רות דהן, עוזרת בכירה למנהל נציבות תלונות הציבור, אשר קבעה שהתלונה אינה מוצדקת. בעקבות זאת פניתי למנהל נציבות תלונות הציבור, עו"ד הלל שמגר, בדרישה לבדיקה מחודשת של תלונתי. גם עו"ד שמגר מצא תלונתי בלתי מוצדקת, זאת "לאחר בחינה חוזרת ומדוקדקת של כל החומר" כדבריו.

בשלב זה אצביע על חלק מהעבירות שבוצעו נגדי, אלו שביצע החוקר רועי ויזל-אבירם ושהוכחות להן ניתן למצוא בפרוטוקול החקירה שהוא עצמו חיבר. (סריקות של הפרוטוקול המלא מופיעות בסוף עמוד זה) אני פועל למען ויזל-אבירם ושוטרים אחרים המעורבים בפרשה יועמדו לדין, כך שאני מנוע בשלב זה מלהרחיב כאן על הפרשה. ארחיב על הפרשה בהדרגה בעתיד.

העבירה החמורה ביותר המשתקפת מן הפרוטוקול היא של זיופו. להלן החשדות, האזהרה ושורות 1-9 המופיעים בפתח פרוטוקול חקירתי באזהרה:

מודיעך כי הנך חשוד ב (פרט את המעשה המיוחס לחשוד) הנך חשוד כי בחיפוש שנערך בביתך נתפס רכוש מחשבים ניידים ומחשב נייח חשודים כגנובים, כמו כן נתפסה מצלמה דיגיטלית המכילה חומר החשוד כפורנוגרפיה של קטינים בכך אתה חשוד בהחזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין. אין אתה/את חייב/ת לומר דבר ; כל שתאמר/י עשוי לשמש ראיה נגדך ; הימנעות מלהשיב לשאלות עשויה לחזק את הראיות נגדך. בטרם החקירה הינך זכאי להיוועץ בעורך דין מטעמך, או בעורך דין שימונה לך מטעם הסנגוריה הציבורית. לאחר שקראתי בפני הנ"ל את הכתוב לעיל, הוא/היא אישר/ה בחתימתו/ה כי הבין/ה את החשד נגדו/ה ואת תוכן האזהרה. (כאן מופיעות חתימת החשוד וחתימה גובה ההודעה) ולאחר מכן אמר/ה ש- האם אתה מבין במה את חשוד ? ת- אני מבין. ש- האם אתה רוצה להתייעץ עם בעורך דין מטעמך, או בעורך דין שימונה לך מטעם הסנגוריה הציבורית, בטרם החקירה ? ת- אני רוצה להתייעץ עם עו"ד בטרם החקירה. 18:10 בשלב זה אני מתקשר לסנגוריה הציבורית ומעביר דווח כי החשוד רוצה להמתין לעו"ד בטרם חקירתו. שעה 19:25 החשוד סיים להתייעץ עם עורך הדין והחקירה החלה. ש- מה תגובתך לחשדות נגדך ? ת- הכל שקר גמור, ממש עלילה.

מהחלק דלעיל מתקבל מצג לפיו החוקר הקריא והציג לי את החשדות בפתח החקירה, אני שמעתי וקראתי אותם, חתמתי עליהם ואף אמרתי שאני מבין במה אני חשוד בתגובה לשאלת החוקר. לאחר מכן, אף התייעצתי עם עו"ד בקשר לחשדות אלו, ובסיום ההתייעצות נתתי תגובתי לחשדות. המצג המתקבל הוא מצג שווא כפי שמוכיח המשך הפרוטוקול.

בהמשך הפרוטוקול שואל אותי ויזל-אבירם לסיסמאות המחשבים (שורות 19, 28, ו-37), ובהמשך מופיע החלק הבא (שורות 39-42):

ש- האם במחשבים שנתפסו בידי המשטרה יש פרסום תועבה ובו דמות קטין ? ת- לא, אין חומר לא חוקי במחשבים. ש- האם אתה מתיר למשטרה לבצע חיפוש בהסכמתך במחשבים שלך שנתפסו ? ת- אני מוכן שהמשטרה תחפש במחשב שלי.

בהמשך מופיע החלק הבא (שורות 48-59):

ש- האם אתה מאפשר לי לערוך חיפוש בהסכמתך במצלמה ? ת- אני מוכן. הערת חוקר – בוצע חיפוש בהסכמת החשוד במצלמה של החשוד כאשר החשוד מסייע בלחיצה על הכפתורים . ש- במצלמה יש תמונות שלך בערום, מדוע צילמת את אבר מינך ואת עצמך בערום. ת- למה זה רלוונטי. ש- זה רלוונטי מכוון שיש חשד שאתה מחזיק חומרים אסורים בחוק (חומרי תועבה בהם מצולמים קטינים) מה תגובתך? ת- זה עדיין לא עושה את השאלה רלבנטית. ש- מחומר החקירה עולה כי ברשותך יש צילומים שלך ושל ילדים קטינים בערום, מה תגובתך ? ת- זה לא נכון. ש- אני שואל שוב, האם במחשבים יש פרסום תועבה ובו דמות קטין ? ת- לא, ומעולם לא היה.

ראשית, לו באמת אמר לי את המופיע בהודעה לחשוד - "כמו כן נתפסה מצלמה דיגיטלית המכילה חומר החשוד כפורנוגרפיה של קטינים בכך אתה חשוד בהחזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין.” - לא היה כל הגיון בבקשת סיסמאות המחשבים, בשאלה בדבר הימצאות פרסום תועבה ובו דמות קטין במחשבים, ובבקשת הסכמה לחיפוש בהם. התגובה הטבעית של כל אדם תהיה משהו בסגנון "מה פתאום?! מה אתה רוצה מהמחשבים אם המצלמה היא זו שחשודה כמכילה חומר החשוד כפורנוגרפיה של קטינים?!” הרי אין בכך שום היגיון. ברור שמוטב לכל אדם, אם ידוע לו שהדבר אפשרי, הוא לקחת את המחשבים מיד ולא אחרי חודש, ולהימנע מפגיעה מיותרת בפרטיותו. על אחת כמה וכמה נכון הדבר במקרה שלי, שהרי אני מתכנת ומומחה להגנה על הפרטיות שהמחשבים הם מרכז חיי ונחוצים לי לחיי הפרטיים ולפרנסתי כמתכנת בחברת התוכנה שבבעלותי. יתרה מזאת, לאחר שסוף כל סוף נערך חיפוש במצלמה והחוקר שואל אותי על תמונותיי כבגיר בעירום, הוא מטיח בי כי "מחומר החקירה עולה כי ברשותך יש צילומים שלך ושל ילדים קטינים בערום" ושב ושואל אם יש במחשבים פרסום תועבה ובו דמות קטין. לו באמת אמר לי את החשדות המופיעים בפתח הפרוטוקול בתחילת החקירה, בוודאי לא היה היגיון בדברים אלו לאחר שכבר ערך את החיפוש במצלמה והפריך את החשדות המיוחסים לי. משמעות הדברים היא שהפרוטוקול זויף באופן מהותי והחוקר ביצע עבירה לפי סעיף 421 לחוק העונשין - זיוף בידי עובד הציבור. (הסבר) הואיל והתקבל באמצעות הפרוטוקול המזויף צו לחיפוש במחשביי, מדובר בפשע שעונשו בנסיבות אלו הוא מאסר שבע שנים עם או בלי קנס. זיוף פרוטוקול החקירה מהווה גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין וגם מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

מעניין לציין שדווקא את השאלות המטופשות והמטרידות שנגעו לתמונה המשפחתית בה מופיע קטין, החשודה כ"פורנוגרפיה של קטינים" עפ"י החשדות המוצהרים, לא ציין ויזל-אבירם בפרוטוקול החקירה, בעוד שאת השאלות המטופשות והמטרידות שבעתיים שנגעו לתמונות הערום שלי בגפי כבגיר דווקא כן ציין ויזל-אבירם בפרוטוקול. שאלות אלו הן בגדר הטרדה מינית, שהיא עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, כשהן נשאלות כחלק מחקירה באזהרה בהתחשב בהיעדר הרלוונטיות שלהן ובהתחשב בעובדה שהן מתייחסות לתמונות עירום אישיות שהחוקר לא היה אמור להיחשף אליהן. עצם השאלות האלו בנסיבות אלו היא בגדר התייחסות מבזה ומשפילה ביחס למיניותי, בניגוד לחוק. השאלות שנשאלו על-ידי החוקר השני שהשתתף בחקירה וערך את החיפוש במצלמה הן:

חוקר שני: מי זה? (מראה לי את תמונת הקטין שבמצלמה)

אני: מי אתה חושב?!

חוקר שני: זה אתה?!

אני: כן!

חוקר שני: זה אתה?! איפה זה צולם?

אני: מרכז חורב

כמובן שאין זה מתקבל על הדעת שדווקא שאלות אלו על החשד המוצהר לא ישאלו.

פגם חקירה נוסף שעולה מהפרוטוקול הוא ייחוס משתמע של החזקת מצלמה דיגיטלית גנובה כפי שמלמד החלק הבא (שורות 43-47):

ש-אני מציג בפניך מצלמת CANON ( הערת חוקר- מציג בפני החשוד מצלמה שהמתלונן ******* הביא היום לתחנה ) שלי מי המצלמה? ת- המצלמה היא שלי. ש- יש לך קבלה על רכישת המצלמה ? ת- אין לי קבלה.

המדובר במצלמה בסיסית שרכשתי כשבע שנים קודם לחקירה בכ-700 ש"ח, והמצלמה לא מצוינת כחשודה כגנובה בחשדות המוצהרים בפתח הפרוטוקול. שאלות אלו הן עדות נוספת לחוסר הרצינות של החקירה ולכך שהחוקר "יורה לכל הכיוונים" בשאלות מטרידות שמשתמע מהן חשד פלילי חרף היעדר יסוד סביר לחשד, עפ"י הודאת החוקר עצמו כעולה מהחשדות המוצהרים בפתח הפרוטוקול.

בסוף החקירה החתים אותי החוקר על כתב ערובה המחייב אותי לא ליצור קשר עם המתלונן והביא לנטילת טביעות אצבע, מדידת גובהי, לצילומי, וערך השוואות ביני לבין דמויות במחשב באופן שנועד לפגוע בכבודי. כל זאת למרות שהייתי רק מעוכב ולמרות שהחשדות המוצהרים הופרכו בחקירה. התנהגות נבזית זאת הוסיפה לפגיעה בכבודי.

בבירור בפני קצינת תלונות הציבור של מרחב ירקון, לאחר שקרא תלונתי "בעיון רב" כדברי הקצינה, שיקר ויזל-אבירם במצח נחושה כשטען שחתמתי על ההודעה לחשוד בתחילת החקירה. למרות שהדבר נסתר בבירור מהפרוטוקול שחיבר, מצאו, כאמור, כל הגורמים המוסמכים את תלונתי לא מוצדקת. (השקר של ויזל-אבירם מהווה עבירה בפני עצמה)

החיפוש במחשביי הסתיים ב-4 באפריל אך הם הוחזרו לי רק ב-18 באפריל, שבועיים(!) מאוחר יותר למרות שהחוקר גיא כהן ידע היטב שהם נחוצים לי בדחיפות לעבודתי. לשם מה בכלל רצו החוקרים לערוך חיפוש במחשביי, תוך פגיעה קשה בזכותי לפרטיות ולקניין, אם המצלמה היא החשודה כמכילה חומר פדופילי, ועוד לאחר שנתתי הסבר לתמונה בה מופיע קטין שבמצלמה?!

פחות משנה לאחר המקרה, פרש פקד אבי עברי מהמשטרה. כשנה לאחר המקרה, עבר החוקר ויזל-אבירם לאגף החקירות במרחב דן, שם עבד במשך כשנה, ולאחר מכן מונה לתפקידו הנוכחי - נציג מרחב דן בתביעות ובפרקליטות ת״א.

סריקות של פרוטוקול החקירה המלא: (צינזרתי פרטים מזהים בפרוטוקול) (לחצו להגדלה)